הוא הלך לו כך הייתה דממה

שלום למי שאי פעם יקרא את מה שאני כותבת
חיים חיי היום יום לא פשוטים איך להגדיר את מה שאני מרגישה ?...
כמו קופסה של חוטים בארון של סבתא קופסה כזאת שלא פתחו מבריאת העולם קופסת חוטים מבולבלת כזאת שכל החוטים הסתבכו בפנים ונהיו לקשר בלתי פתיח בעליל !
הסבא שלי האהוב והיקר והצעיר והחתיך והחכם
החבר הטוב שלי זה שנהגנו לצחוק יחד
       -הסתלק-
ביום בהיר אחד (היה זה יום בהיר ! ) הוא נפטר לי חמק מבין אצבעותי הוא היה אדם כל כך מיוחד ואהוב שכל שהכיר אותו לעולם לא יוכל לשכוח
אינני מצליחה להמשיך הלאה להרים את עצמי מהבוץ אני מפחדת מסוגרת בתוך עצמי ולא מצליחה לחזור לשיגרה
אומרים לי שזה לא נורמלי אבל אף פעם לא הייתי נורמלית
אני מפחדת כלכך אני לא יודעת איך לחזור לעצמי שכחתי איך ללמוד איך להיות מרוכזת ולא רק בעצמי
לפני שהוא נפטר הייתי בתקופה מזה טובה , תקופה של פריחה ועשייה ועכשיו הנר המערבי שלי כבה וכך גם אני
אולי זה נשמע קלישאתי אך זו הרגשתי.
מישהו יודע אולי איך ממשיכים הלאה.
מישהו בכלל מבין את גודל האבדה כי משום מה שאני אמרתי לאנשים את זה הם לא הזדעזעו מספיק

רק נקווה שהמלך הקדוש ברוך הוא בורא עולם יאיר דרכי ואוכל לשיר
הפכת מספדי למחולי ותעזרני  -שמחה-

רחלי